ערכים בוליאניים

בגרסאות הראשונות של C לא היה טיפוס נתונים בוליאני כמו בשפות אחרות, ולכן C משתמשת במספרים שלמים כדי לייצג ערכים בוליאניים.

הגדירו מספר שלם לייצוג ערך בוליאני:

int isTrue = 1;  // מייצג אמת
int isFalse = 0; // מייצג שקר

ב-C, כל ערך שאינו אפס נחשב ל"true", בעוד שאפס נחשב ל"false". 

השתמשו בערכים בוליאניים האלה בתנאים:

int age = 25;
int isAdult = (age > 17);

printf("Is adult? %d\n", isAdult);

Output:
Is adult? 1

אפשר להשתמש באופרטורי השוואה כדי להפיק תוצאות בוליאניות. לדוגמה, > בודק אם הערך השמאלי גדול מהערך הימני, ו־>= בודק אם הערך השמאלי גדול מהערך הימני או שווה לו:

int age = 18;
int isAdult = (age >= 18); // true אם age הוא 18 ומעלה

printf("Is adult? %d\n", isAdult);

Output:
Is adult? 1

החל מ־C99, אפשר לכלול את הכותרת <stdbool.h> כדי להשתמש בטיפוס הבוליאני:

#include <stdbool.h>

bool isTrue = true;   // כעת משתמשים בטיפוס בוליאני אמיתי
bool isFalse = false; // משתמשים בקבועים מוגדרים מראש

אבל תלמדו עוד על השימוש בערכים בוליאניים בהמשך המסלול שלכם