תבניות מט בשחמט

צריח או מלכה נותנים שח לאורך השורה האחרונה למלך שכלוא על ידי הרגלים שלו, בלי מקום לברוח. זה המט הנפוץ ביותר במשחקים של מתחילים ושל שחקני מועדון, ושני הפרקים הראשונים מכסים אותו: המלך הכלוא, שומר הדלת, משבצות מילוט מדומות, ופריצה כשהשורה מוגנת.

פרש נותן מט למלך שמוקף בכלים שלו, כך ששח שאי אפשר לחסום או להכות הוא גם שח שהמלך לא יכול לצאת ממנו. הצורה הקלאסית, מורשת פילידור, משתמשת בהקרבת מלכה כדי לטרוק את הדלת האחרונה; הפרק מלמד את הכלוב, את ההקרבה ואת הסיום.

פרש ב־e7 (או e2) לוקח את משבצות טור g ממלך מוצרח ב־h7, וצריח או מלכה נותנים מט לאורך טור h. לעיתים קרובות המלך נמשך קודם לטור בעזרת הקרבה. הפרק מט הוו ואנסטסיה מלמד גם את המט וגם איך בונים אותו.

צריח נותן מט למלך בשוליים כשפרש שומר על הצריח ומכסה משבצת מילוט, ורגלי שומר על הפרש: שלושת הכלים נתפסים זה בזה כמו וו. הוא מופיע במשחקים אמיתיים יותר ממה שהשם שלו מרמז, ולכן הוא חולק פרק עם מט אנסטסיה.

סט של חידות מט במסע אחד שנלקחות מכל התבניות ביחידה, בלי שום דבר שאומר לכם איזו תבנית זו. חמישה כאלה, ואחריהם חמישה סבבי מבחן של מט בשני מסעים, סוגרים את היחידה כך שהזיהוי הופך לאוטומטי ולא תלוי בפרק.

לכשלושים יש שמות. היחידה מלמדת את אלה שמכריעות הכי הרבה משחקים, שורה אחורית, מט תמיכה, מט חנוק, מט הוו, אנסטסיה, הסולם וגלגלת הצריחים, ב־40 שיעורים; היחידה הבאה מוסיפה את מט בודן, המט הערבי, מט שני הרצים, מט דמיאנו ואת השאר.