מבוא

אם משתנים וקבועים מאחסנים את מצב התוכנית, אז פונקציות קובעות את הפעולות שלה. בעיקרו של דבר, פונקציה מייצגת קטע קוד בעל שם שאפשר להשתמש בו מחדש בחלקים שונים של התוכנית.

התחביר ליצירת פונקציה ב-C הוא כדלקמן:

type function_name(parameters)
{ 
    instructions to be executed
}

השורה הראשונה היא החתימה של הפונקציה. היא מתחילה בסוג ההחזרה, שמציין איזה סוג ערך הפונקציה תחזיר. אם הפונקציה לא מחזירה ערך כלשהו, סוג ההחזרה הוא void.

לאחר מכן מופיע השם של הפונקציה, בדומה לשם של משתנה.

אחרי השם, מציינים את הפרמטרים בתוך סוגריים. אם לפונקציה אין פרמטרים, משתמשים בסוגריים ריקים.

לאחר מכן, בתוך סוגריים מסולסלים, כותבים את ההוראות שעל הפונקציה לבצע.

נראה דוגמה:

void first_function()
{
   printf("Hello Coddy.tech!\n");
}

בדוגמה הזאת, הפונקציה היא מסוג void, כלומר היא לא מחזירה דבר. אין לה פרמטרים, ולכן משתמשים בסוגריים ריקים אחרי שם הפונקציה (first_function). הפונקציה הזאת פשוט מדפיסה "Hello Coddy.tech!" למסוף.

אחרי שהגדרנו את הפונקציה, החלק השני הוא ההפעלה שלה. אם נגדיר פונקציה ולא נקרא לה, היא לא תתבצע, ולכן צריך לקרוא לה.

כדי לקרוא לפונקציה ב-C, משתמשים בתחביר הבא:

function_name(arguments)

בסוגריים שאחרי שם הפונקציה מופיעים הערכים של הפרמטרים שלה. מכיוון שלפונקציה הראשונה שלנו אין פרמטרים, אפשר לקרוא לה כך:

first_function();

וכל התוכנית אמורה להיראות כך:

#include <stdio.h>
void first_function() {
   printf("Hello Coddy.tech!\n");
}
int main() {
   first_function();
   return 0;
}

הפלט יהיה:

Hello Coddy.tech!