היכרות עם std::vector

חלק מהיחידה לוגיקה וזרימת תוכנית במסלול ה-C++ של Coddy. שיעור 9 מתוך 56.

עבדת עם מערכים מסורתיים בסגנון C, שגודלם קבוע ויש לקבוע אותו בזמן כתיבת הקוד. אבל מה אם נחוץ לך אוסף שיכול לגדול או להצטמצם בזמן שהתוכנית שלך פועלת? כאן std::vector מתוך ספריית התבניות הסטנדרטית (STL) הופך ליקר ערך.

וקטור הוא למעשה מערך דינמי — הוא יכול לשנות את גודלו באופן אוטומטי כשמוסיפים אליו או מסירים ממנו איברים. בניגוד למערכים רגילים, שבהם צריך לציין מראש את הגודל, וקטורים מנהלים את הזיכרון עבורך ומתרחבים אוטומטית כשנדרש יותר מקום (הסרת איברים מקטינה את הגודל, אך הווקטור אינו משחרר אוטומטית את הזיכרון שבבסיסו).

כדי להשתמש בווקטורים בתוכנית שלך, עליך לכלול את הכותרת המתאימה בראש הקובץ:

#include <vector>

הגמישות הזאת הופכת מערכים למושלמים למצבים שבהם לא ידוע מראש כמה איברים תצטרכו, או שבהם מספר האיברים משתנה במהלך הרצת התוכנית. מערכים מספקים את הנוחות של ניהול זיכרון אוטומטי, ובו בזמן מציעים את הביצועים ואת התחביר המוכר של מערכים.

נסו בעצמכם

השיעור הזה לא כולל אתגר קוד.