היכרות עם std::vector

חלק מהיחידה לוגיקה וזרימת תוכנית במסלול ה-C++ של Coddy. שיעור 9 מתוך 56.

עבדת עם מערכים מסורתיים בסגנון C, שגודלם קבוע ויש לקבוע אותו בעת כתיבת הקוד. אבל מה אם אתה צריך אוסף שיכול לגדול או להצטמצם בזמן שהתוכנית שלך פועלת? כאן std::vector מספריית התבניות הסטנדרטית (STL) נעשה שימושי במיוחד.

וקטור הוא למעשה מערך דינמי — הוא יכול לשנות את גודלו באופן אוטומטי כשמוסיפים או מסירים ממנו איברים. בניגוד למערכים רגילים, שבהם צריך לציין מראש את הגודל, וקטורים מנהלים את הזיכרון בשבילך ומתרחבים באופן אוטומטי כשנדרש מקום נוסף (הסרת איברים מקטינה את הגודל, אך הווקטור אינו משחרר באופן אוטומטי את הזיכרון שמתחתיו).

כדי להשתמש בווקטורים בתוכנית שלך, צריך לכלול את קובץ הכותרת המתאים בראש הקובץ:

#include <vector>

הגמישות הזאת הופכת מערכים למושלמים למצבים שבהם אינך יודע מראש כמה איברים תצטרך, או שבהם מספר האיברים משתנה במהלך הרצת התוכנית. מערכים מספקים את הנוחות של ניהול זיכרון אוטומטי, ובו בזמן מציעים את הביצועים ואת התחביר המוכר של מערכים.

נסו בעצמכם

השיעור הזה לא כולל אתגר קוד.