שירות

חלק מהיחידה TypeScript ו-NestJS במסלול ה-Node.js של Coddy. שיעור 9 מתוך 24.

הבקר מחזיק את המשימות עצמן, ולכן שום חלק אחר באפליקציה לא יכול לגשת אליהן. מקומם של הנתונים והלוגיקה הוא בספק: מחלקה ש-Nest יוצרת ומעבירה למי שמבקש אותה.

@Injectable()
export class BooksService {
    private books = [{ title: 'Dune' }];
}

@Controller('books')
export class BooksController {
    constructor(private readonly booksService: BooksService) {}
}

@Injectable() מסמן את המחלקה, והמודול רושם אותה ב-providers. מחלקה מבקשת אותה על ידי ציון שמה בבנאי שלה: זהו הזרקת תלויות. private readonly לפני הפרמטר הוא קיצור של TypeScript: הוא יוצר שדה this.booksService ושומר בו את מה ש-Nest מעבירה. Nest קוראת את טיפוס הפרמטר, שהמהדר שומר עבור מחלקות שמסומנות בדקורטור, יוצרת מופע אחד עבור המודול שרושם אותו, ומעבירה את אותו מופע לכל מחלקה במודול שמבקשת אותו. הנתונים משותפים, ובבדיקה אפשר להעביר במקום זאת אובייקט דמה.

השיעור הזה נפתח כשהבקר כבר קורא ל-this.tasksService.

אתגר

קל

השלב הזה פותח את פרויקט מעקב המשימות של Nest שהוכן עבור הקורס, ולא את קובצי הפרויקט שלך מתוך קודי מצב ושגיאות (כולל src/tasks/tasks.controller.ts). העבודה הקודמת שלך נשארת בשיעור משלה. קרא את הקבצים שסופקו לפני עריכת src/tasks/tasks.service.ts. העותק הזה מכיל את נתיבי המשימות של Nest, והבקר מוכן להעביר את הטיפול לשירות.

המשימות נמצאות בתוך הבקר, ולכן שום חלק אחר באפליקציה לא יכול לגשת אליהן. העבר אותן לשירות: מחלקה שמנהלת את המשימות, ש-Nest יוצר פעם אחת ומעביר לכל מחלקה שמבקשת אותה. הבקר כבר שוכתב כדי לקרוא לשירות. עליך להשלים את השירות ולחבר בין השניים.

ב-src/tasks/tasks.service.ts, סמן את המחלקה TasksService באמצעות @Injectable(), מתוך @nestjs/common. כך Nest יוכל ליצור אותה ולהעביר אותה הלאה.
באותה מחלקה, כתוב מתודה create(title). היא יוצרת משימה עם המזהה הפנוי הבא (אחד יותר מהמזהה הגדול ביותר ב-this.tasks), עם הכותרת הזאת ועם done: false. היא מוסיפה את המשימה ל-this.tasks ומחזירה אותה. הבקר של POST /tasks קורא לה עם הכותרת מתוך גוף הבקשה.
כתוב מתודה remove(id), שבה id הוא מספר. אם אין משימה עם המזהה הזה, עליה להשיב 404, כמו findOne: קרא תחילה ל-this.findOne(id), שזורקת שגיאה. לאחר מכן הסר את המשימה מ-this.tasks. היא לא מחזירה דבר.
ב-src/tasks/tasks.module.ts, ייבא את TasksService מתוך ./tasks.service, ואז הוסף למודול רשימת providers, לצד controllers, והכנס אליה את TasksService. Nest יוצר רק את המחלקות שהמודול מפרט שם.
ב-src/tasks/tasks.controller.ts, החלף את ההערה בתוך TasksController בבנאי שמקבל פרמטר אחד, הכתוב כך: private readonly tasksService: TasksService. Nest מזהה את הטיפוס TasksService ומעביר את השירות היחיד שלו. המילים private readonly לפני פרמטר גם יוצרות שדה, this.tasksService, שמחזיק את מה שהועבר. זהו השם שבו כבר משתמשות המתודות למטה.

נסה זאת: שלח POST עם { "title": "Buy milk" } אל /tasks. תקבל 201 ואת התשובה:

{ "id": 4, "title": "Buy milk", "done": false }

שלח GET /tasks: ארבע משימות, כאשר Buy milk מופיעה אחרונה. שלח DELETE /tasks/4: תקבל 204. שלח DELETE /tasks/99: תקבל 404 עם "message": "Task 99 not found".

נסו בעצמכם

import { NotFoundException } from '@nestjs/common';

export interface Task {
    id: number;
    title: string;
    done: boolean;
    createdAt?: string;
}

// הפכו את המחלקה הזו ל-provider ש-Nest יכול להזריק.
export class TasksService {
    private tasks: Task[] = [
        { id: 1, title: 'Write the README', done: true, createdAt: '2026-01-05T09:00:00.000Z' },
        { id: 2, title: 'Fix the login bug', done: false, createdAt: '2026-01-06T14:30:00.000Z' },
        { id: 3, title: 'Plan the sprint', done: false, createdAt: '2026-01-07T08:15:00.000Z' },
    ];

    findAll(done?: string): Task[] {
        if (done === undefined) {
            return this.tasks;
        }
        return this.tasks.filter((task) => task.done === (done === 'true'));
    }

    findOne(id: number): Task {
        const task = this.tasks.find((task) => task.id === id);
        if (!task) {
            throw new NotFoundException(`Task ${id} not found`);
        }
        return task;
    }

    // כתבו כאן את create(title) ואת remove(id).
}