שרשור Map

פגשת את map ביסודות; היא בונה מערך חדש על ידי שינוי של כל איבר. הכוח האמיתי שלה מתגלה כשמשלבים אותה עם select, עם reject ואחרות.

כל מתודה מחזירה מערך, לכן קריאה למתודה נוספת על התוצאה פשוט ממשיכה את השרשור:

numbers = [1, 2, 3, 4, 5]
result = numbers
  .select { |n| n.odd? }
  .map    { |n| n * 10 }
puts result.inspect   # [10, 30, 50]

קראו את השרשרת מלמעלה למטה: התחילו במספרים, השאירו את האי־זוגיים, הכפילו כל אחד ב־10. בלי משתנים זמניים ובלי לולאה.

קיצור הדרך &:method_name עובד בכל פעם שהבלוק רק קורא למתודה אחת:

["hi", "yo"].map { |s| s.upcase }   # ["HI", "YO"]
["hi", "yo"].map(&:upcase)         # ["HI", "YO"]  (אותו הדבר)

הקיצור הזה מופיע בכל מקום בקוד Ruby. זהו אותו כשתראו אותו.