ייצוא משתנה

כשמגדירים משתנה כמו MY_NAME="Alice", הוא קיים רק במעטפת הנוכחית שלך. אם מריצים סקריפט או מפעילים תוכנית אחרת, המשתנה הזה לא יהיה זמין עבורה. כאן נכנסת לתמונה export.

הפקודה export הופכת משתנה לזמין לכל תהליכי הצאצא, כלומר תוכניות או סקריפטים שהופעלו מהמעטפת הנוכחית שלך יכולים לגשת אליו:

export MY_NAME="Alice"

אפשר גם לייצא משתנה קיים:

MY_NAME="Alice"
export MY_NAME

שתי הגישות משיגות את אותה התוצאה. המשתנה הופך לחלק מהסביבה שמועברת לכל פקודה שתריץ לאחר מכן.

כדי לראות את ההבדל, כדאי להריץ סקריפט שמנסה להשתמש ב־$MY_NAME.

בלי ייצוא, הסקריפט לא רואה דבר. עם ייצוא, הסקריפט יכול לגשת לערך.

זו הסיבה שמשתני מערכת כמו PATH ו־HOME מיוצאים כברירת מחדל. הם צריכים להיות זמינים לכל תוכנית שאתה מפעיל.

אפשר לוודא שמשתנה מיוצא על ידי בדיקה אם הוא מופיע בפלט של env:

env | grep MY_NAME

משתנים שיוצאו עדיין נעלמים כשסוגרים את הטרמינל. בשיעור הבא תלמדו כיצד לשמור משתנים בין הפעלות.