איטרטורים מותאמים אישית

Python מאפשרת למחלקה להתנהג כמו רשימה באמצעות שיטות קסם כגון __len__, __getitem__, __contains__ ו-__iter__. ל-Godot יש שיטות וירטואליות רק לאחת מהמשימות האלה: לולאת for. שלוש שיטות מאפשרות ל-for item in my_object: לפעול:

• _iter_init(iter) פועלת פעם אחת, לפני הסיבוב הראשון. היא קובעת את מיקום ההתחלה ומחזירה true אם יש איבר ראשון.
• _iter_get(position) מחזירה את האיבר במיקום הנוכחי, ומשתנה הלולאה מקבל את הערך הזה.
• _iter_next(iter) פועלת לפני כל סיבוב נוסף. היא עוברת למיקום הבא ומחזירה false כשלא נותרו איברים, ובכך מסיימת את הלולאה.

# team.gd
class_name Team
extends RefCounted

var _members: Array[String] = []

func add(member: String) -> void:
	_members.append(member)

func _iter_init(iter: Array) -> bool:
	iter[0] = 0
	return iter[0] < _members.size()

func _iter_next(iter: Array) -> bool:
	iter[0] += 1
	return iter[0] < _members.size()

func _iter_get(position):
	return _members[position]

iter הוא מערך עם תא אחד ש-Godot יוצר עבור כל לולאה. iter[0] מכיל את המיקום של אותה לולאה, ו-Godot מעביר את הערך שלו אל _iter_get(). עכשיו Team פועל בלולאת for:

var team := Team.new()
team.add("Ada")
team.add("Bo")
for member in team:
	print(member) # Ada, ואז Bo

שמור את המיקום בתוך iter[0], ולא במשתנה חבר כגון _position. לכל לולאה יש iter משלה, ולכן שתי לולאות שעוברות על אותה קבוצה, אפילו כשאחת מקוננת בתוך השנייה, אינן מפריעות זו לזו. עם משתנה חבר, הלולאה הפנימית הייתה מזיזה את המיקום של הלולאה החיצונית.

לפעולות האחרות של רשימה אין מתודה וירטואלית: len(team) ו־team[0] הן שגיאות. כתבו מתודות רגילות בשמות כמו אלה של Array, כגון size(), get_at(index) ו־has(member). אל תבדקו חברות באמצעות in: "Ada" in team בודק אם ל־Team יש מאפיין או מתודה בשם Ada, ולכן התוצאה היא false.