נקודה לעומת נקודתיים

עכשיו, כשאתם מכירים גם את תחביר הנקודה וגם את תחביר הנקודתיים, חשוב להבין מתי להשתמש בכל אחד מהם ומה קורה כשמשלבים ביניהם באופן שגוי.

הכלל המרכזי פשוט: האופן שבו מגדירים פונקציה חייב להתאים לאופן שבו קוראים לה. אם מגדירים עם נקודתיים, קוראים לה עם נקודתיים. אם מגדירים עם נקודה ועם self מפורש, קוראים לה עם נקודה ומעבירים את הטבלה.

כך נראה מה שקורה כשלא מתאימים ביניהם:

local game = { score = 0 }

function game:addPoints(points)
    self.score = self.score + points
end

-- שגוי: קריאה באמצעות נקודה, אך לא הועברה טבלה
game.addPoints(10)  -- שגיאה! self הוא כעת 10, ולא הטבלה

כשאתה קורא ל־game.addPoints(10), Lua לא מעבירה את game באופן אוטומטי. הערך 10 הופך ל־self, מה שגורם להתנהגות בלתי צפויה או לשגיאות.

הכיוון ההפוך סלחני יותר:

function game.reset(self)
    self.score = 0
end

-- קריאה באמצעות נקודתיים: game:reset() שקולה ל־game.reset(game)
game:reset()  -- self מקבל את game כראוי, ולכן זה עובד

אף שהמקרה המסוים הזה עשוי לעבוד, הוא יוצר בלבול ועלול לשבש פונקציות שמצפות לארגומנטים מסוימים. הגישה הבטוחה ביותר היא לשמור על עקביות: להשתמש בנקודתיים הן בהגדרה והן בקריאה כאשר הפונקציה זקוקה ל־self, ולהשתמש בנקודה כשהיא לא זקוקה לכך.