בחינה מחדש של דריסת מתודות

פולימורפיזם פירושו „צורות רבות”, והוא מאפשר לאובייקטים ממחלקות שונות להגיב באופן שונה לאותה קריאה למתודה. דריסת מתודות מאפשרת זאת.

הנה מחלקת אב עם מתודה:

class Animal:
    def speak(self):
        return "Animal makes a sound"

צרו מחלקות צאצא שמגדירות מחדש את אותה שיטה:

class Dog(Animal):
    def speak(self):
        return "Woof!"

class Cat(Animal):
    def speak(self):
        return "Meow!"

class Cow(Animal):
    def speak(self):
        return "Moo!"

כל מחלקת צאצא מספקת מימוש משלה של speak().

צרו רשימה של בעלי חיים שונים:

animals = [Dog(), Cat(), Cow(), Animal()]

קרא לאותה מתודה בכל האובייקטים:

for animal in animals:
    print(animal.speak())

פלט:

Woof!
Meow!
Moo!
Animal makes a sound

זוהי פולימורפיזם בפעולה — אותה קריאה למתודה מתנהגת באופן שונה בהתאם לטיפוס האמיתי של האובייקט.

אפשר להשתמש בפולימורפיזם גם עם פונקציות:

def make_animal_speak(animal):
    print(animal.speak())

dog = Dog()
cat = Cat()

make_animal_speak(dog)  # הב הב!
make_animal_speak(cat)  # מיאו!

הפונקציה לא צריכה לדעת מאיזה סוג בעל חיים היא מקבלת — היא פשוט קוראת ל־speak() ומקבלת את ההתנהגות המתאימה.

נקודה מרכזית: פולימורפיזם מאפשר להתייחס לאובייקטים שונים באותו אופן באמצעות ממשק משותף. דריסת מתודות מספקת מימושים שונים, ואילו פולימורפיזם מאפשר לקרוא להן באופן אחיד. כך הקוד נעשה גמיש יותר וקל יותר להרחבה.