זה נדיר ביותר שמישהו יפרוש מאתגר התכנות של 100 הימים כבר ביום הראשון.

היום הראשון הוא החלק הכיפי. אתם כותבים כמה שורות קוד, מרגישים גאונים, ומפרסמים משהו כמו "היום הראשון של #100DaysOfCode מאחוריי, כתבתי את הפונקציה הראשונה שלי!"

גם היום השני מרגיש מצוין.

הצרות מתחילות מאוחר יותר. בסביבות השבוע השלישי, ההתלהבות דועכת. הקוד שכתבתם בשבוע שעבר בקושי הגיוני לכם, ופתאום 100 ימים נראים כמו נצח.

אף אחד לא מראה לכם את חלק האמצע הזה. ברשת, אתם מקבלים רק את "לקט הרגעים הגדולים": צילומי מסך של רצף ימים (streak), פוסטים שמחים, ואנשים שמוצאים עבודה עוד לפני שעברו שלושה חודשים. אתם לא רואים את האמצע המבולגן, המקום שבו חלק מהאנשים מוותרים ואחרים מוצאים את מה שמחזיק אותם עם הראש מעל המים.

אז בואו נעבור על איך נראה אתגר 100 הימים עם Coddy, יום אחר יום, מצב רוח אחר מצב רוח, עוד לפני שאתם מגיעים ליום הראשון.

מהו בכלל אתגר התכנות של 100 הימים?

ובכן, השם מדבר בעד עצמו: לכתוב קוד בכל יום, במשך 100 ימים ברציפות! זה הכל. בלי לדלג על אף יום.

האתגר הפך לפופולרי כי הוא פותר בעיה אמיתית. הרבה אנשים לא נכשלים בלימוד תכנות בגלל שהחומר קשה מדי, אלא בגלל שהם פשוט לא מצליחים לבנות הרגל של התמדה.

אתגר 100 הימים בונה את ההרגל הזה בכך שהוא הופך את עצם שמירת הרצף (ה-streak) למטרה, לפחות בהתחלה.

כמה חוקי יסוד שאנשים בדרך כלל עוקבים אחריהם:

• לכתוב קוד לפחות קצת בכל יום, אפילו אם זה רק ל-10 או 15 דקות (אפילו חמש דקות נחשבות!)
• לפרסם עדכונים על ההתקדמות שלכם איפשהו – ברשתות החברתיות, בבלוג או ביומן פרטי
• לבחור שפה או פרויקט ולהתמיד בהם מספיק זמן כדי לראות התקדמות
• אם פספסתם יום, אתם או מתחילים מחדש מיום 1 או פשוט רושמים לעצמכם וממשיכים הלאה, תלוי באיזו גרסה של האתגר בחרתם

שמתם לב שאף אחד מהחוקים האלה לא אומר שום דבר על כמה אתם צריכים ללמוד ביום אחד? זה מכוון לחלוטין. האתגר הוא לא לשלוט בשפה באופן מושלם תוך 100 ימים, אלא להוכיח לעצמכם שאתם מסוגלים להתייצב ולעבוד גם כשאין לכם חשק.

איך זה עובד ב-Coddy

כאן נכנס לתמונה החלק של עם Coddy. אתם לא צריכים להגדיר סביבת פיתוח (editor), להתקין שום דבר, או לנסות להבין איפה בכלל כותבים את שורת הקוד הראשונה שלכם. פשוט פותחים את Coddy, הולכים ל-Challenges (אתגרים), ומקבלים שתי החלטות.

ראשית, שפה. כרגע אתם יכולים לבחור מבין Python, JavaScript, C++, Java, או C# (אל דאגה – הצוות יוסיף עוד שפות בקרוב!). לא בטוחים במה לבחור? לכו על מה שנשמע לכם מעניין והתחילו שם. תמיד תוכלו להחליף בהמשך.

שנית, רמת קושי: קל (easy), בינוני (medium) או קשה (hard). ביום הראשון, הבחירה ב"קל" היא ההחלטה הנכונה, לא משנה כמה אתם רוצים להוכיח לעצמכם או לאחרים.

זה כל מה שאתם צריכים לעשות כדי להתחיל את האתגרים. שתי בחירות קטנות ואתם כבר כותבים קוד. וזה משמעותי הרבה יותר ממה שזה נשמע כשמדובר בריצה ל-100 ימים! כל שלב מיותר שעומד ביניכם לבין האתגר היומי הוא עוד תירוץ לדלג על יום, וימים מוחמצים הם הדרך הבטוחה להרוס את הרצף.

השלבים השונים

אם תדברו עם מספיק אנשים שסיימו (או ניסו) את האתגר, תתחילו לזהות דפוס קבוע. זו כמעט אף פעם לא דרך ישרה של התקדמות עקבית. זה דומה יותר לרכבת הרים עם עליות וירידות די צפויות.

ימים 1 עד 10: ירח הדבש

הכל מרגיש חדש ומרגש. אתם לומדים סינטקס (תחביר), בונים פרויקטים קטנטנים, וכל הצלחה קטנה גורמת לכם להרגיש נהדר. זה החלק הכי קל באתגר, בעיקר כי הכל חדש וזה שומר על רמת עניין גבוהה.

ימים 11 עד 30: המפגש עם המציאות

ההתלהבות דועכת. טוב, לפחות קצת. המושגים הופכים למורכבים יותר. אתם מתחילים להשוות את עצמכם לאנשים ברשת שנראה כאילו הם מתקדמים מהר יותר, בונים דברים מגניבים יותר ומבינים הכל ברגע (הם כנראה לא, אגב, אבל ככה זה מרגיש). זה השלב שבו רבים מרימים ידיים.

ימים 31 עד 70: שינוי הזהות

אם תצליחו לעבור את שלב המפגש עם המציאות, יקרה דבר מעניין. כתיבת קוד תפסיק להרגיש כמו משימה שאתם מכריחים את עצמכם לבצע, ותתחיל להרגיש כמו משהו שאתם פשוט עושים כחלק מהשגרה. ההתקדמות אולי עדיין תרגיש איטית, אבל ההרגל היומי כבר לא ירגיש מתיש.

ימים 71 עד 100: בניית הביטחון העצמי

בשלב הזה, תוכלו להביט לאחור על הקוד שכתבתם ביום הראשון ובקושי לזהות שאתם אלו שכתבתם אותו. הישורת האחרונה היא לרוב פחות על למידת דברים חדשים לגמרי, ויותר על יישום מה שאתם כבר יודעים על בעיות גדולות ומורכבות יותר. זה בדרך כלל השלב שבו אנשים מתחילים לבנות פרויקטים אמיתיים במקום רק לעקוב אחרי מדריכים (tutorials).

איך נראה יום רגיל באתגר

אנשים מדמיינים ש-100 ימי תכנות פירושם שעות של ריכוז אינטנסיבי בכל יום ויום. במציאות, זו הדרך המהירה ביותר להגיע לשחיקה (burnout) תוך שבוע או שבועיים.

בואו נראה איך נראה לוח זמנים שקל להתמיד בו במקום זאת:

• בימים מסוימים: 10 עד 15 דקות של פתרון אתגר קטן או חזרה על מושג כלשהו
• בימים אחרים: 45 דקות עד שעה של עבודה על פרויקט גדול יותר
• ימי מנוחה במסווה: קריאת תיעוד (documentation), צפייה בסרטון קצר, או מעבר על קוד ישן מבלי לכתוב שום דבר חדש

הנקודה האחרונה הזו חשובה מאוד. לא כל יום חייב לכלול הקלדה של קוד חדש. חזרה על מה שכבר למדתם, תיקון באג ישן או קריאת קוד של מישהו אחר – כל אלה עדיין נחשבים כהתייצבות למשימה! פעולות קטנות ועקביות הן בדיוק סוג ההרגלים היומיים שיוצרים מפתח טוב יותר.

למה אנשים פורשים בסביבות השבוע השלישי?

אם כל מה שצריך באתגר הזה הוא פשוט להתייצב, איך זה שדבר כל כך פשוט גורם לכל כך הרבה אנשים לפרוש?

התשובה בדרך כלל מסתכמת באחת מהסיבות הבאות:

• הם הציבו רף יומי גבוה מדי (שעתיים ביום זה נשמע נהדר, עד שהחיים האמיתיים מפריעים)
• הם בחרו פרויקט או שפה שהם לא באמת התעניינו בהם, רק בגלל שהם היו טרנדיים
• לא הייתה להם דרך לעקוב אחר ההתקדמות שלהם, אז זה הרגיש כאילו שום דבר לא זז, אפילו כשהם התקדמו
• הם פספסו יום אחד, הרגישו שנכשלו, וויתרו לחלוטין במקום להמשיך

אף אחת מהסיבות האלה לא קשורה לאינטליגנציה או לכישרון. הן קשורות להכנה מוקדמת. האתגר לא קשה בגלל שתכנות הוא קשה. הוא קשה בגלל שבניית הרגלים היא משימה קשה, והרבה אנשים מתחילים אותו בלי תוכנית פעולה לימים הקשים יותר, שבהם אין להם שום מוטיבציה.

איך להגיע ליום ה-100 בהצלחה

אם אתם רוצים סיכוי אמיתי לסיים את האתגר, כמה התאמות קטנות יעשו הבדל גדול בהרבה ממה שכוח רצון אי פעם יוכל לעשות.

1. קבעו לעצמכם מינימום קטן באופן מגוחך. במקום להבטיח לעצמכם שעה ביום, הבטיחו לעצמכם עשר דקות. בימים טובים, אתם אפילו תעשו יותר. בימים פחות טובים, עשר דקות הן עדיין ניצחון, וניצחון הוא מה ששומר על הרצף בחיים!

2. בחרו משהו שאתם לפחות קצת מתרגשים ממנו. אם אתם שונאים את הפרויקט שבחרתם, היום ה-30 ירגיש כמו סיוט. בחרו שפה או רעיון לפרויקט שמעוררים בכם מספיק סקרנות כדי לפתוח את הלפטופ, אפילו כשאתם עייפים.

3. עקבו אחר ההתקדמות במקום גלוי לעין. מד רצף (streak counter), לוח שנה שאתם מסמנים עליו איקסים פיזית, פוסט פומבי – כל דבר שהופך התקדמות בלתי נראית למשהו מוחשי שאפשר לראות.

4. תכננו מראש את הימים שתפספסו. החליטו כבר עכשיו מה תעשו אם תפספסו יום. האם תתחילו מחדש? האם פשוט תמשיכו הלאה ותרשמו לעצמכם את הפער? החלטה מראש תמנע מכם להידרדר לפרישה ברגע שהחיים יהפכו למבולגנים (והם יהפכו למבולגנים בשלב כלשהו).

5. מצאו מסגרת מחייבת (accountability). זה יכול להיות חבר שעושה את האתגר יחד איתכם, קהילה אונליין, או אפליקציה שמבחינה כשנעלמתם. אנחנו הרבה יותר עקביים כשמישהו או משהו שם לב אלינו.

מה משתנה עד היום ה-100

אנשים מצפים שהיום ה-100 ירגיש כמו קו סיום חגיגי עם קונפטי באוויר. אבל במציאות, זה מרגיש קצת אחרת, ואפילו טוב יותר.

עד היום ה-100, הרבה אנשים שמים לב ש:

• קריאת קוד מרגישה פחות כמו פענוח של שפה זרה ויותר כמו, ובכן, פשוט קריאה
• באגים קטנים שפעם עוררו פאניקה מרגישים עכשיו כמו פאזלים רגילים ופתירים לחלוטין
• הם בנו שניים או שלושה פרויקטים קטנים במקום לעבור על עשרות מדריכים חצי גמורים
• הרעיון של כתיבת קוד יומיומית כבר לא מרגיש כמו אתגר, אלא פשוט כמו משהו שהם עושים בשגרה

מה כדאי לבנות במהלך 100 הימים?

בחלק גדול מהאתגר, יייתכן שלא תבנו פרויקט מלא בכלל, וזה בסדר גמור. ב-Coddy, האתגרים היומיים הם העבודה עצמה. בחרו את השפה שלכם, בחרו את רמת הקושי, פתרו את מה שעומד בפניכם, ותנו לזה להוביל אתכם בשבועות הראשונים.

עם זאת, איפשהו באמצע, ברגע שהיסודות כבר לא מרגישים מעורערים, להרבה אנשים מתחיל לדגדג באצבעות הרצון ליצור משהו משלהם.

כשהדגדוג הזה מופיע, דלגו על השעה של גלילה בין רעיונות לפרויקטים ושאלו את עצמכם שאלה טובה יותר: מהו דבר קטן שהייתם רוצים שיהיה קיים, או משהו שאתם פשוט קצת סקרנים לגבי איך הוא עובד מאחורי הקלעים?

כמה כיוונים שעובדים מצוין לטווח של 100 ימים:

• כלי קטן שפותר בעיה מעצבנת בחיים האישיים שלכם, כמו מעקב תקציב או יומן הרגלים
• משחק פשוט, אפילו משהו בסיסי כמו איקס-עיגול (tic-tac-toe), מכיוון שמשחקים מאלצים אתכם לחשוב דרך לוגיקה וחוקים ברורים
• שחזור של חלק קטן מאתר או אפליקציה שאתם כבר משתמשים בהם, רק כדי לראות איך זה עשוי לעבוד מתחת למכסה המנוע
• סדרה של מיני-אתגרים לא קשורים, אם התחייבות לפרויקט אחד גדול מרגישה לכם מאיימת בשלב מוקדם זה

אף אחד מהדברים האלה לא חייב להיות מרשים במיוחד. המטרה היא לבחור משהו מספיק קונקרטי כדי שלא תמצאו את עצמכם פשוט בוהים בקובץ ריק ותוהים מאיפה להתחיל. זה גם בסדר גמור להחליף פרויקטים. התחילו עם רעיון אחד, תרגישו שהוא כבר קטן עליכם אחרי כמה שבועות, ועברו למשהו שאפתני יותר ברגע שהכישורים שלכם ישתפרו.

האם צריך ללמוד משהו חדש בכל יום?

לא, ולצפות לזה מעצמכם זו דרך מהירה מאוד לשחיקה.

חלק מהימים יכללו למידה של משהו חדש לחלוטין, כמו מושג שמעולם לא נגעתם בו. ימים אחרים יוקדשו לתרגול של משהו שאתם כבר יודעים, עד שהוא יתחיל להרגיש טבעי ואוטומטי.

שני הסוגים נחשבים. הימים החזרתיים, אלה שמרגישים קצת משעממים כי אתם מחזקים משהו מוכר, תורמים לזיכרון לטווח הארוך שלכם לעיתים קרובות הרבה יותר מאשר הימים המרגשים שבהם הכל חדש. סוג כזה של חזרתיות חשוב היום יותר מתמיד. בעידן שבו בינה מלאכותית יכולה לייצר קוד עובד תוך שניות, התרגול שאתם עושים במו ידיכם הוא מה שהופך תשובות של אחרים לכישורים שנשארים שלכם באמת.

אם אתם מנהלים פנקס בראש לגבי כמה מידע חדש קלטתם היום, נסו לשחרר את זה. לחלוטין. השאלה היחידה ששווה לשאול את עצמכם בכל יום היא: האם התייצבתי היום?

האם כדאי לכם לעשות את זה?

שאלה נוספת ששווה לשאול את עצמכם: האם אני צריך אתגר של 100 ימים, או מערכת שגורמת לי לחזור בכל יום מחדש בלי הלחץ של ספירה לאחור?

שתי האפשרויות מצוינות. יש אנשים שפורחים תחת המבנה והמחויבות הציבורית של אתגר מוגדר מראש. אחרים מצליחים יותר עם הרגל מתמשך שאין לו קו סיום מוגדר, כך שאין לחץ ברגע שהיום ה-100 מגיע והחיים ממשיכים כרגיל.

אם אתם אוהבים את הרעיון של רצפים (streaks), תזכורות יומיות ואתגרים קצרים מבלי שתצטרכו להצהיר על כך בפני כל האינטרנט, זו דרך מעולה לבנות בדיוק את אותו הרגל.

המספר 100 הוא לא קסם; הוא פשוט מספר עגול שבמקרה ארוך מספיק כדי לבנות הרגל, וקצר מספיק כדי להרגיש בר-השגה!

בשורה התחתונה

אתגר התכנות של 100 הימים הוא לא באמת על קוד. זהו ניסוי בבניית הרגלים, שמוצג כפרויקט תכנות. הסינטקס שאתם לומדים לאורך הדרך חשוב, אבל הניצחון האמיתי הוא להוכיח לעצמכם שאתם מסוגלים להתייצב בכל יום מחדש.

צפו לתקופה קצת קשה בסביבות היום ה-20. צפו לשינוי איפשהו באמצע, שבו כתיבת קוד תפסיק להרגיש כמו חובה. וצפו לכך שהיום ה-100 ירגיש פחות כמו סוף, ויותר כמו הרגע שבו תבינו שאתם כבר לא צריכים את האתגר, פשוט כי ההרגל כבר בנה את עצמו.

אז אם אתם שוקלים להתחיל, אל תחכו לרעיון המושלם לפרויקט או ליום שני המושלם כדי לצאת לדרך. בחרו משהו קטן, פתחו את הלפטופ עוד היום, ופשוט תתחילו.