f-Strings ב-Python: עיצוב מחרוזות, ביטויים ועיצוב מספרים

הפורמט שבו באמת תשתמשו

f-strings הן הדרך המקובלת בקוד Python מודרני לשלב ערכים בתוך טקסט. שימו f לפני המירכאות הפותחות, וכל מה שבתוך {...} הופך לביטוי חי:

name = "Rosa"
hour = 9

print(f"Good morning, {name}.")
print(f"It's {hour} o'clock.")
print(f"In two hours it'll be {hour + 2}.")

שלושה דברים ששווה לשים לב אליהם. הקידומת f הופכת את כל הליטרל לתבנית. הסוגריים המסולסלים הם נקודות ההחלפה. והביטוי שבתוך הסוגריים מחושב ברגע ש-print רצה, לא כשהמחרוזת נכתבה.

תכתבו f-strings הרבה יותר מכל סגנון עיצוב אחר. הן קצרות יותר מ-"Hello, " + name + ".", ברורות יותר מ-"Hello, %s." % name, וגמישות יותר מ-.format().

כל מה שמחושב יכול להיכנס פנימה

הסוגריים לא מוגבלים לשמות משתנים. כל ביטוי Python כשר:

items = ["apple", "banana", "cherry"]
price = 19.95
tax = 0.08

print(f"You have {len(items)} items.")
print(f"The first is {items[0].upper()}.")
print(f"Total with tax: {price * (1 + tax)}")
print(f"Short line" if len(items) < 5 else f"Long line with {len(items)} items")

קריאות למתודות, גישה לפי אינדקס, חשבון, ביטויי תנאי: הכל בסדר. הכלל האחד: שמרו על מה שבין הסוגריים קצר. אם אתם כותבים חישוב של שלוש שורות בתוך ממלא מקום, חשבו אותו קודם לתוך משתנה עם שם ושימו את השם במקום.

עיצוב מספרים

נקודתיים אחרי הביטוי פותחות מפרט פורמט (format spec): שפה קטנה לשליטה באופן שבו הערך מוצג:

total = 1234.5678

print(f"Two decimals: {total:.2f}")
print(f"Zero decimals: {total:.0f}")
print(f"Comma-separated: {total:,.2f}")
print(f"As percent: {0.875:.1%}")
print(f"Scientific:  {total:.2e}")

מדריך מהיר למה שכל חלק עושה:

• .2f: float, שתי ספרות אחרי הנקודה. מעגל לתצוגה.
• ,: פסיק כמפריד אלפים. עובד עם int ועם float.
• .1%: כפל ב-100 והוספת %. מצוין ליחסים ולשיעורים.
• .2e: כתיב מדעי עם שתי ספרות עשרוניות.

אפשר לשלב ביניהם. f"{total:,.2f}" נותן "1,234.57".

ריפוד, רוחב ויישור

ליישור עמודות בפלט:

rows = [("apple", 30), ("banana", 120), ("cherry", 6)]

for name, count in rows:
    print(f"{name:<10} {count:>5}")

<10 פירושו "יישור לתחילת השדה, עם ריפוד לפחות ל-10 תווים". >5 פירושו "יישור לסוף השדה, עם ריפוד ל-5". אפשר גם להשתמש ב-^ למרכוז.

כדי לרפד במשהו אחר מרווחים, שימו את תו המילוי לפני סימן היישור:

print(f"{42:*>6}")     # ****42
print(f"{'title':-^20}")   # -------title--------

עיצוב תאריכים

אותו תחביר {value:spec} עובד גם עם אובייקטי datetime:

from datetime import datetime

now = datetime(2026, 4, 20, 14, 30)

print(f"{now:%Y-%m-%d}")
print(f"{now:%A, %B %d}")
print(f"{now:%I:%M %p}")

המפרט אחרי הנקודתיים הוא מחרוזת פורמט של strftime. כל קוד % שזמין ל-strftime עובד כאן: נכסה אותם בפירוט בעמוד על datetime.

הטריק של = לדיבוג

אחד הפיצ'רים הנישתיים השימושיים ביותר: שימו = אחרי הביטוי, ו-Python תדפיס גם את טקסט הביטוי וגם את הערך שלו:

count = 7
price = 19.99

print(f"{count=}")
print(f"{price=}")
print(f"{count * price=:.2f}")

מקבלים count=7, price=19.99, count * price=139.93. זה print("count =", count) מלא בשלושה תווים. שווה לזכור בפעם הבאה שאתם מדבגים ורוצים לשפוך כמה ערכים.

Escape לסוגריים מסולסלים

אם צריך { או } מילוליים בפלט, הכפילו אותם:

style = "dark"
print(f"CSS: {{ color: {style}; }}")

סוגריים בודדים פותחים ביטוי; {{ ו-}} מייצגים את { ו-} בפלט.

f-Strings על פני כמה שורות

f-strings מסתדרות מצוין עם מירכאות משולשות, וזה עוזר כשבונים תבניות קטנות בתוך הקוד:

name = "Rosa"
role = "editor"
joined = 2023

template = f"""
Welcome, {name}!

Role:   {role}
Joined: {joined}
"""

print(template)

אפשר גם לפצל f-string ארוכה לכמה ליטרלים של מחרוזות סמוכים. Python משרשרת אותם אוטומטית:

name = "Rosa"
count = 3

message = (
    f"Hi {name},\n"
    f"you have {count} new messages.\n"
    f"Reply to the oldest first."
)

print(message)

כשהסגנונות הישנים עדיין מופיעים

בקוד קיים תיתקלו בשני סגנונות עיצוב ישנים יותר:

name = "Rosa"
age = 30

# עיצוב עם %: בירושה מ-printf של C.
print("Hello, %s. You are %d." % (name, age))

# str.format(): הסטנדרט מתקופת Python 2.
print("Hello, {}. You are {}.".format(name, age))

# f-string: מה שאתם תכתבו.
print(f"Hello, {name}. You are {age}.")

שלושתם מפיקים את אותו פלט. f-strings מנצחות בנוחות הקריאה בתשעה מקרים מתוך עשרה. פנו ל-.format() כשצריך לבנות תבנית פעם אחת ולהחיל אותה פעמים רבות; השתמשו ב-% רק כשאתם מתחזקים קוד ישן שכבר משתמש בו.

למה הן לא מתאימות

שני מצבים מחייבים כלי אחר.

בניית שאילתות SQL. לעולם אל תשלבו קלט משתמש בתוך מחרוזת SQL עם f-string. השתמשו בשאילתות הפרמטריות של ספריית מסד הנתונים שלכם. f-string שם זו בדיוק הדרך שבה קורה SQL injection.

בניית טקסט ממשק מתורגם. אם האפליקציה שלכם תומכת בכמה שפות, צריך תבנית שכלי תרגום חיצוניים יכולים לזהות: בדרך כלל _(...) של gettext או פונקציית עזר של הפריימוורק. f-string מטמיעה את המבנה בקוד המקור, וזה מקשה מאוד על התרגום.

לכל השאר (לוגים, פלט לקונסול, בניית כתובות URL, בניית מחרוזות הגדרה, עיצוב מספרים לתצוגה) f-strings הן התשובה הנכונה.

הבא בתור: מספרים ובוליאנים

f-strings עושות הרבה עבודה בעיצוב מספרים, אז כדאי להכיר את הטיפוסים המספריים קצת יותר לעומק. זה מה שמגיע עכשיו.