print() ו-input() ב-Python: קריאת קלט מהמשתמש והצגת פלט

שתי הפונקציות שהופכות את התוכנית לאינטראקטיבית

רוב תוכניות ה-Python הראשונות בנויות באותה צורה: מבקשים מהמשתמש משהו עם input(), עושים משהו עם התשובה, ומדווחים בחזרה עם print(). שתי הפונקציות המובנות האלה הן הדרך שבה הקוד שלכם מדבר עם העולם.

בואו נעבור עליהן אחת אחת.

print(): כתיבת פלט

בצורה הפשוטה ביותר, print() כותבת שורת טקסט לטרמינל:

print("hello")

זה מדפיס את המילה hello ואחריה ירידת שורה. ירידת השורה היא מה שמפריד על המסך בין קריאה אחת ל-print לבאה.

אפשר להעביר כמה ערכים בקריאה אחת, ו-Python תשים ביניהם רווח:

name = "Ada"
age = 36
print("Name:", name, "Age:", age)

פלט:

Name: Ada Age: 36

הערכים לא חייבים להיות מחרוזות. print קוראת ל-str() על כל ארגומנט, כך שאפשר לערבב טיפוסים בחופשיות:

print(1, 2.5, True, [1, 2, 3])

שינוי המפריד

אם רווח בין הערכים הוא לא מה שאתם רוצים, השתמשו ב-sep:

print("a", "b", "c")            # a b c
print("a", "b", "c", sep=", ")  # a, b, c
print("a", "b", "c", sep="")    # abc

שינוי סיום השורה

כברירת מחדל print מוסיפה ירידת שורה בסוף. השתמשו ב-end כדי לשנות את זה, למשל כדי להשאיר את הפלט באותה שורה:

for i in range(5):
    print(i, end=" ")

print()  # קריאה ריקה ל-print() כדי לסיים את השורה
print("done")

end="" הוא הטריק לבניית שורה חתיכה אחרי חתיכה.

print כותבת ל-stdout

כברירת מחדל, print כותבת ל-stdout (הפלט הסטנדרטי): המקום הרגיל שבו מופיע פלט בטרמינל. אפשר להפנות אותה ל-stderr, לקובץ או לכל אובייקט אחר שמתנהג כמו קובץ עם הארגומנט file:

import sys
print("this is an error message", file=sys.stderr)

לפלט מעוצב (שתי ספרות אחרי הנקודה, עמודות מרופדות, פסיקים במספרים גדולים) השתמשו ב-f-strings בתוך print:

price = 1234.5
print(f"Total: ${price:,.2f}")

input(): קריאת קלט מהמשתמש

input(prompt) עוצרת את התוכנית, מציגה למשתמש את ההנחיה ומחכה. כל מה שהמשתמש מקליד, עד שהוא לוחץ Enter, חוזר כמחרוזת.

name = input("What's your name? ")
print(f"Hi, {name}.")

שלושה דברים ב-input שמפילים מתחילים:

היא תמיד מחזירה מחרוזת

גם אם המשתמש מקליד 42, מה שמקבלים בחזרה הוא המחרוזת "42". אי אפשר לעשות עליה חשבון ישירות:

age_text = input("Your age? ")
age_number = int(age_text)

print(f"In 10 years you'll be {age_number + 10}.")

לכן תראו הרבה פעמים int(input(...)) או float(input(...)) בשורה אחת. אם המשתמש מקליד משהו שאינו מספר תקין, int() זורקת ValueError, ונטפל בזה כמו שצריך בפרק על חריגות.

ההנחיה היא אופציונלית

אם לא מעבירים מחרוזת הנחיה, input() מחכה בשקט, וזו כמעט תמיד החלטה לא נכונה: למשתמש אין מושג מה אתם מבקשים. העבירו תמיד הנחיה ברורה:

# פחות ידידותי
age = input()

# ברור יותר
age = input("Enter your age: ")

היא לא מסירה כלום

כל מה שהמשתמש מקליד, כולל רווחים בהתחלה ובסוף, חוזר בדיוק כמו שהוא. אם זה משנה ללוגיקה שלכם, קראו ל-.strip():

raw = input("Name: ")
name = raw.strip()

if name:
    print(f"Hello, {name}")
else:
    print("You didn't type anything")

תוכנית קטנה ושלמה

נחבר הכל יחד: כמה שורות שמבקשות מהמשתמש פרטים ומדפיסות דוח קטן:

name = input("What's your name? ").strip()
age_text = input("How old are you? ").strip()
city = input("Where do you live? ").strip()

age = int(age_text)

print("---")
print(f"Name:   {name}")
print(f"Age:    {age}")
print(f"In 10:  {age + 10}")
print(f"City:   {city}")

שתים עשרה שורות. היא נקראת מלמעלה למטה כמו הוראות, לא כמו קוד. זה הסגנון שהתיעוד הזה מנסה לעודד.

ומה עם דיבוג בעזרת print?

לפעמים תשמעו ש"מפתחים אמיתיים משתמשים בדיבאגר, לא ב-print". זו הגזמה. print היא כלי דיבוג טוב לגמרי, במיוחד לסקריפטים קטנים ולניסויים מהירים. פזרו קריאות ל-print בנדיבות בזמן שאתם מנסים להבין משהו, והסירו אותן כשסיימתם.

שני טריקים קטנים שמקלים על החיים:

name = "Rosa"
count = 42

# מדפיס name=Rosa count=42: אין צורך במירכאות בזכות ה-=
print(f"{name=} {count=}")

ה-= בתוך f-string מדפיס גם את השם וגם את הערך, וזה חוסך הרבה קוד תבניתי של print("name =", name).

ממשיכים הלאה

print ו-input נותנות לכם לולאת שיחה מלאה: לשאול, לקרוא, להגיב. הפרק הבא מתחיל להוסיף תנאים: משפט ה-if והאופרטורים שמחליטים מה התוכנית עושה לפי הערכים שהיא רואה.