דליפות זיכרון

בשיעור הקודם השתמשנו במילת המפתח delete, כי חשוב מאוד לשחרר את הזיכרון שהקצית. עכשיו נלמד על כך ביתר פירוט.

דליפת זיכרון מתרחשת כאשר תוכנית מקצה זיכרון מהערימה, אך אינה משחררת אותו לאחר שאין בו עוד צורך.

למעשה, כשאנחנו מריצים את התוכנית, אנחנו מקצים את הזיכרון הדרוש, ובהמשך שוכחים ממנו, והזיכרון הזה לעולם אינו משתחרר או נמחק. ראו את הדוגמה שלהלן:

int *p, *q; // הצהרה
p = new int; // הקצאת זיכרון
q = new int; // הקצאת זיכרון

*p = 10; // הצבת ערך
*q = 20; // הצבת ערך

cout << *p << " " << *q << endl;
q = p; // q ו-p מצביעים לאותו מיקום
// המיקום המקורי של q אבד
cout << *p << " " << *q << endl;

delete p;
delete q;

Output:
10 20
10 10

בהתחלה אנחנו מצהירים על המצביעים, מקצים זיכרון לכל אחד מהם עבור מספר שלם אחד, ואז מציבים ערכים בכתובות האלה. כפי שאפשר לראות, אנחנו יכולים להדפיס אותם באמצעות ה-cout הראשון. 

הדברים נעשים מעניינים בשורה <i>q = p</i>: אנחנו מגדירים את המצביע <i>q</i> כך שיצביע על אותו מיקום שאליו מצביע <i>p</i>. כתוצאה מכך, המיקום ההתחלתי שהקצינו עבור <i>q</i> אינו נגיש עוד ואי אפשר לגשת אליו או למחוק אותו, והוא אובד לצמיתות.

כפי שאפשר לראות בשורה הבאה, אנחנו מדפיסים שוב את המצביעים לאחר הסרת ההפניה שלהם ומקבלים ערכים שווים, כי הם מצביעים על אותו מיקום.

לכן חשוב כל כך להקפיד על דליפות זיכרון ולנהל נתונים שהוקצו באופן דינמי.