בדיקות זהות

ב-Python, האופרטורים is ו-is not משמשים לבדיקת הזהות של אובייקטים. בניגוד לאופרטור ==, שבודק אם לשני משתנים יש אותו ערך, האופרטור is בודק אם שני משתנים מפנים לאותו אובייקט בדיוק בזיכרון.

שימוש בסיסי ב־is:

a = [1, 2, 3]
b = a
c = [1, 2, 3]

print(a is b)  # פלט: True
print(a is c)  # פלט: False

בדוגמה הזו, a ו-b מתייחסים לאותו אובייקט רשימה, ולכן a is b מחזיר True. עם זאת, a ו-c הם אובייקטים שונים של רשימה עם אותם ערכים, ולכן a is c מחזיר False.

שימוש בסיסי ב־is not:

x = 5
y = 5
z = 10

print(x is not y)  # פלט: False
print(x is not z)  # פלט: True

כאן, x ו־y מתייחסים לאותו אובייקט מספר שלם (בזכות האופטימיזציות של Python למספרים שלמים קטנים), ולכן x is not y מחזיר False. x ו־z הם אובייקטים שונים, ולכן x is not z מחזיר True.

בדיקות זהות שימושיות במיוחד כשרוצים לקבוע אם שני משתנים מצביעים על אותו אובייקט בזיכרון, ולא רק מכילים את אותו ערך.