הפניה לתאים אחרים

הפניה לתא היא פשוט כתובת: אות העמודה, ואז מספר השורה. A2 הוא עמודה A, שורה 2. ונוסחה יכולה להפנות לכל כתובת בגיליון; התאים שאליהם מפנים לא חייבים להיות צמודים זה לזה או לנוסחה.

כך פועלות טבלאות אמיתיות. דמיינו רשימת קניות עם מחירים בעמודה A וכמויות בעמודה B. העלות של השורה היא המחיר כפול הכמות:

=A2*B2

שים את זה ב־C2, והסכום של שורה 2 יופיע, כשהוא מחושב מתוך שתי עמודות שונות. לכל שורה יש גרסה משלה: הסכום של שורה 3 הוא =A3*B3, וכך הלאה לאורך הטבלה.

שימו לב לדפוס: הנוסחה מתארת קשר („המחיר של השורה הזו כפול הכמות של השורה הזו”), ולא מספרים מסוימים. שנו מחיר, והסכום הכולל יתעדכן בהתאם. הרעיון היחיד הזה עומד בבסיס כל חשבונית, תקציב ודוח שנוצרו אי פעם בגיליון אלקטרוני.