פונקציית זהות גנרית

כך נראית פונקציית הזהות כשהיא כתובה נכון, כפונקציה גנרית:

local function identity<T>(value: T): T
    return value
end

ה־<T> אחרי שם הפונקציה מצהיר על פרמטר טיפוס: מציין מקום שמייצג „טיפוס כלשהו, שנקבע בכל קריאה”. בתוך החתימה משתמשים ב־T בדיוק כמו בטיפוס אמיתי: הפרמטר הוא T, והפונקציה מחזירה T.

השימוש באותו T עבור הקלט והפלט הוא כל העניין. הוא מקשר ביניהם. כשקוראים ל־identity("hello"), הבודק קובע T = string עבור אותה קריאה, ולכן התוצאה היא string. כשקוראים ל־identity(42), אז T = number, ולכן התוצאה היא number. גוף אחד, כל הטיפוסים, ושום דבר לא אובד.

T הוא רק שם מוסכם (קיצור של "Type"): גם <Item> או <Value> מתאימים. וכמו תמיד ב־Luau, סוגריים הזוויתיים קיימים רק עבור הבודק: בזמן ריצה זו פונקציית Lua רגילה function identity(value) return value end.