הוספת מתודות למבנים

מפרק ה-OOP של Lua ידוע לך שטבלאות יכולות להכיל פונקציות בדיוק כמו כל ערך אחר. צורות יכולות לתאר גם את שדות הפונקציה האלה: להפוך צורה לחוזה קטן של נתונים וגם התנהגות.

שדה של מתודה משתמש בתחביר של טיפוס פונקציה שלמדת בפרק הפונקציות. הפרמטר הראשון שלה נקרא בדרך כלל self, הטבלה שהמתודה שייכת לה, והצורה אפילו יכולה להפנות לעצמה:

type Greeter = {
    name: string,
    greet: (self: Greeter) -> string,
}

כדי לממש את הצורה, שמור פונקציה בשדה ותן לה את הפרמטר self הזה:

local greeter: Greeter = {
    name = "Ana",
    greet = function(self: Greeter): string
        return `Hello, I'm {self.name}`
    end,
}

כדי לקרוא לה, צריך להעביר בעצמך את הטבלה בתור self: greeter.greet(greeter). באמצעות self, המתודה קוראת את השדות של הטבלה שעליה היא נקראה.

כתיבה של הטבלה פעמיים מרגישה מסורבלת, ואת הפתרון של Lua אתה כבר מכיר: נקודתיים. בשיעור הבא נקשר בין תחביר : לבין הצורות המוקלדות האלה.