הוספת מתודות למבנים

מפרק ה־OOP של Lua ידוע לך שטבלאות יכולות להכיל פונקציות, בדיוק כמו כל ערך אחר. צורות יכולות לתאר גם את שדות הפונקציה האלה: כך צורה הופכת לחוזה קטן של נתונים וגם התנהגות.

שדה של מתודה משתמש בתחביר של טיפוס פונקציה שלמדת בפרק הפונקציות. הפרמטר הראשון שלה נקרא בדרך כלל self, כלומר הטבלה שהמתודה שייכת לה, והצורה יכולה אפילו להפנות לעצמה:

type Greeter = {
    name: string,
    greet: (self: Greeter) -> string,
}

כדי לממש את הצורה, שמור פונקציה בשדה ותן לה את הפרמטר self הזה:

local greeter: Greeter = {
    name = "Ana",
    greet = function(self: Greeter): string
        return `Hello, I'm {self.name}`
    end,
}

כדי לקרוא לה, צריך להעביר בעצמך את הטבלה בתור self: greeter.greet(greeter). באמצעות self, המתודה קוראת את השדות של הטבלה שעליה היא נקראה.

כתיבת הטבלה פעמיים מרגישה מסורבלת, וכבר ידועה לך התרופה של Lua: הנקודתיים. בשיעור הבא נקשר בין התחביר : לצורות הטיפוסיות האלה.