אחת בתוך השנייה

הרכבה מזינה את הפלט של פונקציה אחת לפונקציה אחרת. $g\left(f\left(x\right)\right)$ פירושו: חשבו את f(x), ואז השתמשו בתוצאה בתור הקלט של g. קוראים זאת "g של f של x", ובספרים כותבים זאת גם כך: (g ∘ f)(x).

ניקח את $f\left(x\right) = x+4$ ואת $g\left(x\right) = 3x$, ונחשב את $g\left(f\left(2\right)\right)$. קודם מחשבים את הפנימית: f(2) שווה 6. אחר כך g(6) שווה 18. בכתיבה מפורשת, הכלל של f הופך את הבעיה ל-$g\left(2+4\right)$, ואז הכלל של g נותן $3\left(2+4\right)$, והחישוב החשבוני משלים את הפתרון.

למה קודם הפנימית? g צריכה מספר לעבוד עליו, והמספר הזה הוא כל מה ש-f מייצרת. הקוד פועל באותו אופן: ב-g(f(2)), המחשב קורא ל-f לפני שיש ל-g ארגומנט.